טוב, אז מאז מנאלי היו כמה תפניות מצחיקות ולא מתוכננות.
תיכננו לנסוע כל הדרך לקאזה, עיר קטנה אבל הכי מרכזית בעמק ספיטי, אך תוכניותנו השתנו כשפגשנו בג'יפ שנסענו בו תייר בלגי שאמר שהוא יורד בדרך כדי ללכת לאגם "צ'נדרה טל", שקראנו עליו שהוא מקום שאסור לפספס.
אז ירדנו איתו באמצע הדרך, במקום שנקרא "בתאל" שהוא לא יותר ממסעדה פיצית שמגישה כרגיל רק אורז ועדשים, ויש גם בונקר קטן שניתן לישון בו בעלות מזערית.
למחרת קמנו מוקדם בבוקר והתחלנו ללכת לכיוון האגם. הדרך מתחילה כמו הדרך העולה לפס שמחבר את עמק לאהול (שבו היינו) לעמק ספיטי, ואמורה להתפצל לכיוון האגם, סך הכל המסלול אמור להיות בסביבות ה 14 קילומטר עד לאגם.
לצערנו, ובדיעבד לשמחתנו, פיספסנו את הפיצול, ומצאנו את עצמנו עולים כל הדרך אל הפס (גובה של 4550), ובסוף הלכנו בדרך אחרת מהפס לאגם. סך הכל יצא שעשינו טרק לא קל של סביבות ה 20 ומשהו קילומטר, והגענו לאגם קצת יותר מאוחר משציפינו. האגם היה יפה מאד, הוא מוקף כמעט כולו בהרים שחוסמים את הרוח, ומשום כך אין עליו רוחות כמעט בכלל, והוא משמש ממש כראי לנוף שבסביבה.
ישנו שם לילה באוהל, ובבוקר יצאנו חזרה (בדרך ה"קצרה" הפעם) חזרה לבתאל, ומשם תפסנו טרמפ עם משאית תובלה לכפר קרוב שנקרא לוסר, שבו בילינו את הלילה.
לבסוף אחרי נסיעה קצרה באוטובוס מקומי הבוקר הגענו לקאזה. :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה