טוב, אז אחרי היום+לילה המתישים ביותר בהודו עד כה.
שכללו נסיעת ג׳יפ של שמונה שעות, ולאחריה נסיעת רכבת מהגהנום שעצרה כל 10 דקות למשך חצי שעה כדי לתת לרכבות אחרות לעבור אותה. (נסיעה של שעתיים וחצי התארכה אל תוך הלילה), ובסוף הגענו לדרמסאללה במונית, תשושים ורעבים, שכן לא אכלנו כלום מהבוקר.
בנתיים נחים כאן, מנסים להתנער מהלילה, אך עדיין דיי עייפים.
ובגלל שלא מצאנו וויי פיי בסרינגר, אז הנה כמה תמונות מקשמיר והאגם שעליו היה בית הסירה שלנו.
רק עכשיו יצא להכנס לפה,
השבמחקהטיול נראה לי מגניב ממש!
אני גם רוצה להגיד כל מניי דברים רגישים כאלה של געגועים וזה...
נו אז יאללה!
נה נה נה פופיק!
מחכה לראות אתכם!